אודי מנור// טוענים, ובצדק, שלפוליטיקה ולחינוך יש שני שעונים שונים, שלא לומר מנוגדים.
השעון הפוליטי קצר רוח, תזזיתי, קפריזי, קופצני, נע אחורה וקדימה ויש בו אין-ספור מחוגים. מחוג מפלגתי, ומחוג תקשורתי, ומחוג אמריקני, ומחוג של טרור, ומחוג של זיכרון וימי זיכרון, ומחוג של בחירות, ומחוג של חשדנות ועוינות אבל גם מחוג קטן של שיתוף פעולה, אמון ורצון טוב.
השעון החינוכי אטי מאד, תהליכי, בקושי יש בו מחוגים, כי הוא יותר דיגיטלי מאשר אנלוגי. זה שעון חול כמעט, גרגיר ועוד גרגיר ועוד גרגיר, עוד תובנה ועוד עובדה ועוד התבוננות ועוד טקסט ועוד דיאלוג ועוד שיעור ועוד מבחן ועוד אחד.
אבל לפעמים הם נפגשים. וזה מה שקרה לאחרונה במכללה היקרה שאני שותף בה כבר כמה וכמה וכמה שנים, המכללה האקדמית לחינוך אורנים. לרגע קצר אחד, לטקס צנוע אחד, אחד מאלפים כמותו, סתמיים ברובם, המתקיימים ברחבי הארץ. בעקבות הקראת שירו של בוב דילן "אדוני המלחמה" בטקס יום הזיכרון, שני השעונים הללו התנגשו.
בקול גדול יש לומר. והמהומה רבה. עלבונות, הטחת האשמות, עקיצות, כעסים, ביקורת, ארס ואולי בהמשך גם הרס.
אכן כן. במכללה לחינוך, שבה פעם אחר פעם אחר פעם אומרים את מה שמקובל לומר – 'מילים הורגות' או: 'החיים והמוות ביד הלשון' או: 'חכמים היזהרו בדבריכם' – ראוי לשקול מלים. בפרט ביום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה. אבל מילים הן מילים, ולי תמיד היה ברור שמילים אינן מעשים, אלא ביטוי להבנת מעשים שהיו וקריאת כיוון למעשים שכדאי לעשות.
מקור זה כתוב על ידי אדם שאינו חיצוני לסיטואציה, כמו כתבי עיתונות, אלא מקור פנימי שהינו חלק מהמכללה עצמה. הוא לא מנתח את האירוע בטקס אלא עוסק בדילמות הנלוות אליו, בחשיבות הבעת דעה, ניהול שיח אמיתי ובונה ואת חשיבות הלמידה. המסר העיקרי שלו הוא חשיבות ההפרדה בין פוליטיקה לחינוך, מפני שחינוך יוביל לשיח פוליטי מקדם ואחראי.
במאמרו של ד"ר ניר מיכאלי "חינוך ופוליטיקה במערכת החינוך הישראלית" (2014) הוא מציג את שני הקצוות של הגדרת המושג "פוליטי", מצד אחד "הכל פוליטי", תפיסת הפוליטיקה בכל המרחב האנושי והאינטראקציות החברתיות, תפיסה זו אומרת שכל עיסוק בסוגיות כלכליות, אתיות, תרבותיות תכנוניות ותעסוקתיות הינה עיסוק "פוליטי", לפי תפיסה זו, באירוע בטקס יום הזיכרון הוויכוח אם להכניס פוליטיקה לשיח החינוכי או לא הוא אינו רלוונטי, כי הוא מתקיים בכל מקרה, מעבר לכך כל טקסט שהיה מוקרא, או לא מוקרא בטקס הינו אמרה פוליטית ולא ניתן להתחמק משיח פוליטי. הסתכלות זו על מושג הפוליטיקה מבטלת את האמרה של כותב מקור זה, מפני שהסתכלות זו מבטלת את המחשבה שחינוך ופולטיקה הם שני דברים נפרדים הפועלים במקביל.
