גל מור// באגודת הסטודנטים של מכללת אורנים לא מתחרטים על הטקסט הזה. “אנחנו מודעים שהרבה סטודנטים נסערים מהטקסט שהוקרא, אבל שקלנו ארוכות בינינו באגודה את הטקסט והחלטנו שהוא יוקרא. אנחנו מצטערים אם אנשים נפגעו ממנו, מדובר במשהו מטאפורי”,אמרה לקריות. נט ,אליה מיכאלי, יו”ר אגודת הסטודנטים, “אנחנו לא חוזרים בנו ואנחנו עומדים מאחורי הטקסט וזכותנו להקריא טקסט קשה. לא הייתה כוונה לפגוע, אבל אני עומדת מאחורי ההחלטה הזאת. אני והנשיאה נשאנו דברים בעלי גוון פוליטי, אבל השיר של דילן לא היה מחאה פוליטית”.
וזו תגובת המכללה עצמה: “אגודת הסטודנטים של אורנים ארגנה והפיקה גם השנה, כמדי שנה, את טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות איבה, והנהלת המכללה שומרת על חופש הביטוי ואינה מצנזרת את האגודה. בה בעת, לאור החשיבות הרבה של יום קשה וחשוב זה עבור כולנו, וכחלק מתהליך העבודה המתמשך של הנהלת המכללה והסטודנטים, נפיק ביחד את התובנות החינוכיות והערכיות הנדרשות, בשיח פתוח המאפשר לכולם ביטוי והתדיינות מוגנת. במסגרת זו נבין את הצורך במציאת איזון בין הרצון לעצב טקס משמעותי באופן יצירתי, לבין ההכרח בשמירה על זכות ציבור האבלים לציין יום זה ללא תחושת פגיעה בזכר הנופלים. נמצא דרך שתאפשר לכל אחד ואחת במכללה, סגל כסטודנטים, להרגיש חלק מיום הזיכרון תוך שמירה על תהליך למידה במכללה אקדמית לחינוך”.
כותב הכתבה מציג נרטיב סלחני המציג את הדילמה המוסרית והאתית שסובבת את האירוע המדובר.
הכתבה נפתחת בהצגת מילות השיר וניתוחם, דבר המאפשר לקורא לבנות דעה ביקורתית משלו לפני שהכותב מערב את דעתו. לאחר מכן הוא מציג את הדילמה העומדת מאחורי אירוע זה, האם נכון או לא? מה מקומה של הפוליטיקה באירועי זיכרון, הוא מציג את המורכבות באירוע ושתי נקודות מבט בדילמה זו. במהלך הכתבה הוא מביא ציטוטים מעטים, ציטוט יחיד של סטודנט שנכח באירוע ומתנגד לבחירת הטקסט ואף הפנה לפוסט בפייסבוק המגיב בחומרה לאירוע. לאחר מכן מובאות תגובות המכללה ואגודת הסטודנטים. גם תגובות אלו מציגות ומקבלות את המורכבות, יש לקיחת אחריות על האירוע ונכונות להכיל אותו ולהתפתח בהמשך.
באופן כולל בכתבה אין אמרה גורפת טוב או לא טוב.
במאמר "האם ניתן להפריד את הפוליטיקה מהחינוך לשלום?" (2014) שנכתב על ידי ד"ר שרה זמיר מתוארת התפיסה הרווחת בקרב מורות ומחנכות רבות שחינוך לשלום אינו חינוך פוליטי וכי יש הפרדה ברורה בין חינוך לשלום, הוא ערך אוניברסלי לבין חינוך לדרך להשגת השלום כותבת המאמר מצטטת את". חוזר מנכ"ל מיוחד י"ד, התשנ"ד, אשר מאמץ את גישה זו "השלום בינינו לבין שכנינו... כיעד לאומי מוסכם ולהסביר את חשיבותו החיונית ואת תרומתו לביטחונה, לביסוסה ולשגשוגה של ישראל. עם זאת יש להציג... את הוויכוח הלגיטימי המתנהל בה בנושא זה ואת נימוקי שני הצדדים"
עולה השאלה האם השיר שהוקרא אינו שיח על שלום? אלא על דרך להשגת השלום? האם הוא אינו מציג את הוויכוח הלגיטימי של שני הצדדים?
כתבה זו נוגעת בדילמות האלו ובמורכבות השיח.
